<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רע"ז</h1>
<h2>דף נג:</h2>
שאלת כבש אחד נמצא בו נקב אחד בחזה כנגד הלב מפולש אבל לא נגע בלב כלל ולא באחד מן האברים שנקיבתן במשהו. ויש מי שחושש משום דריסה ואינו שלא חששו אלא בשיש ידים מוכיחות, ובספק כלבא ספק שונרא אמרו להקל אימר כלבא, וכן מוכיח אווזא דבי רב אשי. תשובה מסתברא שהוא אסור, ולא משום חשש דריסה וכמו שאמרת, אלא כל שעובר לחלל חוששין לנקיבת אחד מן האברים שנקיבתם במשהו וכדקיימא לן בקוץ עד שתנקב לחלל חוששין שמא דרך כניסתו בחוזק נגע בלב או באחד מן האברים שנקיבתן במשהו ואין לנקב משהו בדיקה [אלא] מקום נגיעתו. ולא אמרו [מ"ב ע"א] בלב או בדקין והמסס ובית הכוסות דאינו טרפה אלא אם כן נקבו מצד לצד אלא בנקבין שעל ידי חולי אבל בנקבים שע"י כלי כמחט או קוץ אפילו נמצא מחט בחלל הבהמה טרפה, וזה דבר ברור בעיני. וכן כתבתי בספרי ספר תורת הבית [בית שני שער שלישי].
